קונפינו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

תביעה לפיצוי כספי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת, ילידת 22.8.55, בשל תאונת דרכים שהתרחשה ביום 24.1.09, עת חצתה התובעת כביש במעבר חציה, כשהיא רכובה על רכב מסוג סאגווי, מס' 1034761 (להלן- "רכב התובעת" או "הסאגווי"), ונפגעה על ידי רכב מס' 6885116 (להלן- "הרכב הפוגע") שהיה נהוג על ידי הנתבע 2 (להלן- "התאונה"). הנתבעת 1 היא מבטחת הרכב הפוגע בביטוח חובה. אין חולק כי איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן- "איילון") היא מבטחת רכב התובעת בביטוח חובה. הצדדים חלוקים הן לעניין שאלת החבות והן לעניין גובה הנזק (אין טענה לנכות).

הצדדים הסמיכוני ליתן בתיק זה פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 4ג. לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן- "חוק הפלת"ד"), לאחר הגשת סיכומי הצדדים בכתב.

שאלת החבות: האם קמה לתובעת הזכות לתבוע את נהג הרכב הפוגע ומבטחתו (הפניקס), לפי חוק הפלת"ד, הגם שנהגה בסאגווי שהשימוש בו בוטח על ידה בפוליסת ביטוח חובה שהוצאה על ידי איילון?

התובעת טוענת כי לא תבעה את איילון, מבטחת הסאגווי, הואיל ולא מוטלת על איילון חבות לפי חוק הפלת"ד, שכן על פי תנאי הפוליסה, על רוכב סאגווי להחזיק ברישיון נהיגה בתוקף, ובהעדר רישיון נהיגה לתובעת, אין לתובעת עילת תביעה כנגד איילון.

התובעת מוסיפה וטוענת כי על פי הלכת חמאדה [ע"א 5757/97 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' חמאדה, פ"ד נג(5) 849 (1999)], לתובעת עומדת הברירה לבחור האם לתבוע את הנתבעים לפי חוק הפלת"ד או את איילון מכח החוזה שבין התובעת לאיילון.

עוד טוענת התובעת כי לפי הלכת שפורן [ע"א 2606/06 שפורן נ' תורג'מן (לא פורסם, 11.5.2010) שעסקה בקורקינט מכאני], הסאגווי אינו עונה להגדרת "רכב מנועי" לצורך חוק הפלת"ד, ולכן התובעת שנסעה בו ונפגעה מרכב מנועי בתאונת דרכים, זכאית לפיצוי מנהג הרכב הפוגע במסגרת סעיף 2(א) לחוק הפלת"ד, והעדר רישיון נהיגה אינו פוגם בזכות התובעת לפיצוי מנהג הרכב הפוגע.

הנתבעים טוענים כי דין התביעה כנגדם, לפי חוק הפלת"ד, להידחות. לטענתם, אין צורך להכריע בשאלה האם סאגווי הינו "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק הפלת"ד, שכן גם אם אין מדובר ברכב מנועי, הרי משהוצאה לרכב התובעת תעודת ביטוח חובה על ידי איילון, מוטלת על איילון בלבד חבות לפי חוק הפלת"ד. זאת, לאור הלכת חמאדה שקבעה כי על רכב שהוצאה לגביו פוליסה, חלות הוראות חוק הפלת"ד מכח הסכם בין הצדדים, גם אם אין הרכב נכנס לגדרי פקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש), התש"ל-1970 (להלן- "פקודת ביטוח רכב מנועי") ולגדרי החוק.

הנתבעים מוסיפים וטוענים כי חלה בענייננו הוראת סעיף 3(א) לחוק הפלת"ד הקובעת כי בתאונה בה מעורבים מספר רכבים, תהא מבטחת כל רכב אחראית לבדה בפיצוי הנהג והנוסעים באותו רכב. לאור כל האמור, טוענים הנתבעים כי אין לתובעת עילת תביעה כנגד הנתבעים, וכי היה עליה להגיש התביעה דנן כנגד איילון כנתבעת יחידה לפי חוק הפלת"ד.

עוד טוענים הנתבעים כי יש לדחות על הסף את טענת התובעת בסיכומיה כי לפי עניין חמאדה, עומדת לתובעת הברירה לבחור האם לתבוע את הנתבעים לפי חוק הפלת"ד או את איילון מכח החוזה שבין התובעת לאיילון. לטענת הנתבעים, בעניין חמאדה נדונה תביעה של צד ג' שאינו נהג או נוסע, שנפגע על ידי מחפרון שאינו עונה להגדרת רכב מנועי, אך הוצאה לו תעודת ביטוח חובה. הנתבעים טוענים כי בית המשפט העליון בעניין חמאדה התייחס לברירה שיש לצד ג' לתבוע את מבטחת הרכב לפי חוק הפלת"ד בהתאם לפוליסה או את הנהג והבעלים של הרכב לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש], התשכ"ח-1968, נוכח המגבלה הקיימת בעקרון יחוד העילה שבסעיף 8 לחוק הפלת"ד, וקבע כי הפוליסה מגבשת חוזה לטובת צד ג', ומקנה לו אפשרות לתבוע את מבטחת הרכב לפי הוראות חוק הפלת"ד. הנתבעים מוסיפים כי שאלת תחולת עקרון יחוד העילה אינה רלוונטית לענייננו שכן התובעת איננה צד ג', אלא נהגת הרכב הנפגע.

לעניין טענת התובעת כי תוקפה של פוליסת ביטוח החובה שהוצאה לשימוש בסאגווי על ידי איילון, הותנה בקיומו של רישיון נהיגה לתובעת, טוענים הנתבעים כי אין כל ראיה התומכת בטענה זו, וכי היא אינה עולה בקנה אחד עם טענת התובעת כי הסאגווי אינו עונה להגדרת "רכב מנועי" לאור הלכת שפורן. יתרה מזו, טוענים הנתבעים כי גם אם הייתה מתקבלת טענת התובעת כי לשימוש בסאגווי נדרש רישיון נהיגה, וכי משום שהתובעת נהגה בסאגווי ללא רישיון נהיגה, אין כיסוי ביטוחי בפוליסה, הרי שעדיין אין לתובעת עילת תביעה לפי חוק הפלת"ד כנגד הנתבעים, גם לפי סעיף 7 לחוק הפלת"ד השולל את זכות התביעה של נהג חסר רישיון נהיגה.

בהלכת חמאדה נקבע, מפי כב' השופט (בדימוס) ת' אור, כי אם הוצאה לרכב, גם אם אינו רכב מנועי, פוליסה לפי פקודת ביטוח רכב מנועי, מחוייבת המבטחת לפצות לפי חוק הפלת"ד, מכח החוזה בין הצדדים, לא רק את המבוטח שנהג ברכב או את מי שעשה בו שימוש בהיתר מאת בעליו, אלא גם את צד ג' משום שהפוליסה מהווה חוזה לטובת צד ג':

"פוליסת הביטוח בין בעלת המחפר למערערת מהווה חוזה בין הצדדים (ראה סעיף 1 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 - להלן: חוק חוזה ביטוח). ברי, כי הגדרות הנקבעות בחוזה על ידי הצדדים לו אינן מחייבות את בית המשפט בבואו לפרש חוק. ובענייננו, ברור שהוצאת פוליסה לביטוח המחפר אינה יכולה לשמש ראיה לכך שהמחפר הוא "רכב מנועי" כמובנו בחוק הפיצויים. אך בדברים אלה אין כדי לפגוע ביכולתם של צדדים להסכם לאמץ, באופן רצוני, ביחסים ביניהם את מתכונת הכיסוי הביטוחי המצוי בפקודת הביטוח, תוך הנחה כי הרכב המבוטח הוא רכב מנועי כמשמעותו בפקודה זו ובחוק הפיצויים.

"רכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לפקודת הביטוח:

"כמשמעותו בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975".

הכיסוי הביטוחי על פי פוליסה לפי פקודת הביטוח נזכר בסעיף 3 של הפקודה, הקובע:

"3.

(א)

פוליסה לפי דרישותיה של פקודה זו היא פוליסה שהוציא מבטח שהיה מורשה בשעת הוצאתה והיא מבטחת את -

(1) בעל הרכב והנוהג בו - מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: החוק), ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו; לעניין זה 'נזק גוף' ו'שימוש ברכב מנועי' - כמשמעותם בחוק.